החלטה בתיק ת"ט 18050-09-13

1.      בפני עומדת בקשה מטעם המבקשים (הנתבעים), להורות על ביטול צו עיקול שניתן בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 14-06868-13-7 (להלן: " תיק ההוצאה לפועל"), שנפתח על ידי המשיבה כנגד המבקשים, על יסוד שטר חוב שהוגש לביצוע. 

מר מייק בן גיורא, המבקש, הינו מנהל המבקשת, חברת נגב אש (1998) בע"מ.

2.      מקום שניתן צו עיקול בתיק הוצאה לפועל, והוגשה התנגדות לבקשה לביצוע שטר (או התנגדות לתביעה על סכום קצוב), אשר הדיון בה הועבר לבית המשפט, והוגשה בקשה לביטול העיקול שהוטל בתיק ההוצאה לפועל, הרי שיש לדון בה על פי אמות המידה שלפיהן דן בית המשפט בצו עיקול זמני שניתן על ידו מלכתחילה, בשינויים המחויבים (ראו-  ע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים).

3.      במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו,  ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצו, במעמד צד אחד, כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה לצורך הטלתו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).

4.      בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום למתן צו עיקול זמני, וככל שמדובר בבקשה לביטול צו עיקול זמני- האם יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, עליו להשתכנע " על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן: " התקנות"). לדון במאזן הנוחות ולבחון את " הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362.(ב)(1) לתקנות). לבחון האם מתקיימים תום הלב ומידתיות- " אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362.(ב)(2) לתקנות). כן יש לבחון את יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו- " בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני ... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374.(ב) לתקנות).

5.      על המבקש את ביטול צו העיקול לטעת ספק ואף ספק ניכר בלב בית המשפט לגבי צדקתה של התביעה, ואפילו אם ניתן צו עיקול זמני כדין ובמסגרת בקשת הביטול עלה ספק לגבי סיכויי הצלחת התביעה הרי שיש מקום לבטלו. אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כאשר קיים ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעה כנגדו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).

ראיות מהימנות לכאורה

6.      המבקשים טענו, בתמצית, כי רכשו מהמשיבה מחברים וברזי ניתוק ושילמו עבורם בהמחאות שנמסרו למשיבה. הציוד שנרכש מהמשיבה לא היה תקין וגרם למבקשים נזקים הנאמדים בסכום של 73,500 ש"ח, וכן נגרמו נזקים עקיפים שבשלב זה לא ניתן להעריכם, שכן הציוד הותקן אצל צד ג', חברת רותם, שהינה לקוח ותיק של המבקשים. עקב הנזקים הציעו המבקשים לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 60,365 ש"ח, בגין שתי המחאות שנמסרו למשיבה ואשר זמן פירעונם הגיע במועד נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, וזאת כנגד ובכפוף לביטול צו העיקול על יתרת הכספים העומדים לזכות המבקשת אצל חברת רותם.

כן נטען כי המשיבה מילאה את שיק הביטחון שניתן לה על ידי המבקשים, בסך של 144,812.50 ש"ח, בחוסר הרשאה, ולכל היותר יכלה למלא את השיק בסכום ההמחאות שהגיע זמן פירעונם במועד נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, בסכום של 60,365 ש"ח.

7.      בדיון שנערך בפני נטען, כי בפני בית המשפט לא עומד למעשה כתב תביעה בסדר דין מקוצר מטעמה של המשיבה, מכיוון שבקשת הביצוע לא מולאה כראוי, וכי הבקשה להטלת צו העיקול בהוצאה לפועל נתמכה בתצהיר בא כוחה של המשיבה, ותצהירו הינו בבחינת עדות שמיעה, ומלוא המידע הרלבנטי הנוגע לעניין הנדון אינו בידיעתו.

8.      לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי המשיבה הציגה ראיות מהימנות לכאורה, לצורך הטלת צו העיקול, מהטעמים שיפורטו להלן.

9.      מעדותו של המבקש, מייק בו גיורא, וממסמכים שהוצגו בפני, עולה, כך לפחות על פני הדברים, כי אין מחלוקת של ממש לגבי סכום החוב הנ"ל הנטען על ידי המשיבה.

10.  בפתח הבקשה נטען כי- "... מצהירים  בזאת המבקשים כי הם נותנים אישורם למימוש שתי המחאות שלשיטת המשיבה לא כובדו ובסך של 60,365 ש"ח מתוך הכספים השמורים ברותם...", וזאת על תנאי שיתר הכספים שעוקלו אצל חברת רותם ואצל כל מחזיק אחר ישוחררו לאלתר למבקשים.

11.  לא מצאתי שיש מחלוקת של ממש לגבי יתרת החוב הנטענת, מעבר לסכום הנ"ל, שלגביו ניתנה הסכמה מותנית למימוש צו העיקול הזמני. 

במכתב ששלחה המשיבה למבקש, שתאריכו 11.7.2013 (נספח ג' לבקש הנדונה), נטען כי חובם של המבקשים עומד על סכום כולל של 144,813.50 ש"ח, תוך שפורטה יתרת החוב בחשבון המבקשת אצל המשיבה, בסך של 26,596.50 ש"ח, וכן המחאה שחזרה בסך של 22,508 ש"ח, והמחאות מעותדות שזמני פירעונן בימים 7.8.2103 (37,857 ש"ח), 7.9.2013 (51,939 ש"ח), ו- 7.10.2013 (6,459 ש"ח), וניתנה התראה להסדרת פירעון החוב בתוך התקופה שנקצבה לעניין זה.

במכתב ששלח המבקש למשיבה, הנושא את התאריך 28.7.2013 (מש/3), ואשר נשלח כמענה למכתב הנ"ל (" הנדון: מכתבכם מיום 11.7.2013 חוב לחברת מנדלסון ש. בר"), נרשם כדלקמן- "... אנו מצטערים אם נגרם לחברת מנדלסון ש. בר עוול בגין חובנו אליהם. פשוט חברתנו נקלעה לקשיים כלכליים ואנו מבטיחים להתחיל לשלם את החוב החל מה- 5 לחודש אוגוסט 2013", והמבקש העיד בחקירתו כי החוב אליו התייחס במכתב זה הינו בסך של כ- 144,000 ש"ח (ע' 5, ש' 9).

מכאן, שהסכום שנרשם על ידי המשיבה בשיק שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל, בסך של 144,812.50 ש"ח, תואם לעדותו בעניין זה, וחלופת המכתבים בין הצדדים.

מעבר לכך, המבקש העיד שאלמלא נאלץ לשלם לרשויות המע"מ סכום של 90,000 ש"ח, בשל עיקול שהטילו עליו באוגוסט 2013 אצל חברת רותם, דבר ששיבש את פעילותה הכלכלית של המבקשת, " הייתי משלם כמו שהבטחתי במכתב", לאחר שקודם לכן העיד כי אינו חייב את החוב הנתבע (ע' 5, ש' 4-5). 

12.  לא מצאתי כי המשיבה רשמה את סכום השיק שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל בחוסר הרשאה.